קרויזר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ואח'

החלטה

המבקש הגיש לבית המשפט המרצת פתיחה, במסגרתה ביקש כי בית המשפט יצהיר על תוקפו של הסכם שנחתם ביום 11.1.10 בין המבקש לבין המשיבה הפורמלית (להלן: ההסכם), במסגרתו רכש המבקש חלק מזכויותיה של המשיבה הפורמלית בנכס מקרקעין המצוי ברחוב הנביאים 31 בירושלים והידוע גם כגוש 30052, חלקה 178, תת חלקה 14 (להלן: הנכס). בד בבד הגיש המבקש בקשה למתן סעד זמני בדבר עיכוב הליכי הוצאה לפועל שנוקט המשיב נגד המבקש ובהם הליך לפינוי הנכס.

עיון בהסכם מעלה, כי בידי המשיבה הפורמלית זכות להירשם כחוכרת לדורות של הנכס – זכות אשר טרם נרשמה בלשכת רישום המקרקעין. במסגרת ההסכם התחייבה המשיבה הפורמלית למכור למבקש מחצית משטח הנכס על פי תשריט שצורף להסכם (התשריט לא צורף להמרצת הפתיחה) תמורת סך של 2.5 מליון ₪.

בהחלטה שניתנה ביום 20.9.10 הוזמן המבקש להתייחס לשאלת סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בתובענה שעניינה מכירת זכות חוזית להירשם כחוכר לדורות ביחס לנכס ששוויו מצוי בתחום סמכותו של בית המשפט השלום.

בהודעה מיום 3.10.10 הביע המבקש את דעתו, כי לבית משפט זה סמכות לדון בתובענה שעניינה חכירה לדורות והפנה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז התומך בעמדה זו (ה"פ (מרכז) 9412-06-08 רשות הפיתוח – מינהל מקרקעי ישראל נ' חברת הדרי החוף מס' 63 בע"מ (מיום 22.10.08)). דא עקא, באותו ענין חכרה המשיבה את המקרקעין מושא התובענה מן המבקשת, זכויותיה נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, ובתובענה התבקשה הארכת תקופת החכירה. לא כך הם פני הדברים בענייננו. זכויותיה של המשיבה הפורמלית שמקורן ככל הנראה בהסכם עם בעלי הנכס "הסורים האורתודוכסים בירושלים", כלשונו של ההסכם, אינן רשומות בספרי המקרקעין. למשיבה הפורמלית זכות להירשם כחוכרת של הנכס וחלקים מזכות זו הועברו לפי הטענה למבקש.

סמכותו העניינית של בית משפט השלום אינה כוללת דיון ב"תביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" (סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בתי המשפט חזרו ופירשו את הצירוף "תביעה הנוגעת למקרקעין" כחל על תביעה שעניינה זכות קניינית הרשומה בספרי המקרקעין. כך, בע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה, פ"ד נא(2) 669 (1997) נקבע, כי "ההסכם שנערך בין בעלי הדין הוא הסכם אובליגטורי גרידא שהסמכות לדון בו דינה להיקבע לפי 'שווי הנושא'" (בעמ' 678, מפי כב' המשנה לנשיא, השופט ש' לוין). ב-ת"א (ב"ש) דמרי נ' דניאלוביץ, פ"מ תשמ"ט (ג) 240 (1988), בעמ' 244, פסק כב' השופט גרוניס, כי "כאשר מדובר בזכות חוזית בלבד, אפילו יש לה קשר מסויים למקרקעין, אין בכך כדי לשלול את סמכותו של בית משפט השלום", אם מדובר בזכויות ששוויון מצוי בתחום סמכותו של בית משפט זה. כמובא מתוך ההחלטה ב-ה"פ (ירושלים) 5399/06 אלמז נ' דלק – חברת הדלק הישראלית בע"מ (מיום 26.6.07), "בדומה לכך [להחלטה בענין דמרי] נפסק בבר"ע (ת"א) 8602/86 לנצוט נ' לנצוט, פ"מ תשמ"ז(3), 438, כי מי שבידו זכות להירשם כבעל זכות במקרקעין, אך זכותו טרם נרשמה, אינו בעל 'זכות במקרקעין' ותביעתו אינה בענין שבמקרקעין. בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דין זה, שניתן על-ידי כב' השופט ש' אלוני, נדחתה על-ידי כב' הנשיא מ' שמגר בר"ע 52/87 לנצוט נ' לנצוט, (פורסם ב'תקדין'). בדומה לכך, ראו החלטתה של כב' השופטת ש' דברת בבש"א (ב"ש) 2311/04 גספן נ' מ.ש. זגורי חברה לבנין ופיתוח בע"מ (פורסם ב'תקדין')" (וראו גם: ה"פ 4074/09 י' אליה ובניו יזמות קבלני בנין בע"מ נ' פרץ, מיום 28.2.10; ת"א (ת"א) 14486/07 סונווקס אמריקה בע"מ נ' בנק פועלים בע"מ, מיום 30.7.07).

העולה מן המקובץ, כי התובענה שהגיש המבקש אינה בגדר תביעה הנוגעת למקרקעין, המצויה בסמכותו של בית משפט זה, שכן עניינה בתוקפה של זכות חוזית להיות בעתיד בעל זכות במקרקעין. ככזו, הסמכות לדון בה נקבעת על פי שווי הנושא. בענייננו מדובר בשווי המצוי בתחום סמכותו של בית משפט השלום (2.5 מליון ₪).

לפני מתן החלטה זו, ביום 7.10.10, הודיע ב"כ המבקש כי הוא נמלך בדעתו ופנה בהליך זהה לבית משפט השלום (ה"פ 9083-10-10). לפיכך, התבקשה מחיקת התובענה בבית משפט זה והשבת האגרה. ביום 10.10.10 פנה המשיב בבקשה לחייב את המבקש בהוצאות לדוגמא, שכן המשיב הגיש את תשובתו לבקשה לסעד זמני על פי ההחלטה מיום 4.10.10, עוד ביום 7.10.10.

אך מובן, כי אין לקיים שני הליכים זהים בבתי משפט שונים, ולכן יש למחוק את התובענה בבית משפט זה, כמבוקש.

האגרה תושב על פי הוראות התקנות.

המבקש ישיב לבקשת המשיב לחייבו בהוצאות תוך שבעה ימים וההחלטה בעניין זה תינתן בנפרד.

ניתנה היום, ב' חשון תשע"א, 10 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

המזכירות תישלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

אורית אפעל גבאי, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: